<h1>ארחות חיים דין אהבת השם ויראתו סימן י"ד</h1>
<h2>דף טז.</h2>
וכן מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל. לכל ישראל אינו מנודה לנשיא. מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת. מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו. בד"א במי שנדוהו מפני שבזה ת"ח אבל מי שנדוהו על שאר דברים שחייבין עליהן נדוי אפילו נדהו קטן שבישראל חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נדוי עד שיחזור בתשובה מדבר שנדוהו בשבילו. ועל כ"ד דברים מנדין את האדם בין איש בין אשה ואלו הן. א)גהמבזה את החכם אפילו לאחר מותו. ב)גהמבזה שליח ב"ד. ג)גהקורא לחברו עבד. ד)גהמזלזל דבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר בדברי תורה. ה)גמי ששלחו לו ב"ד וקבעו לו זמן ולא בא. ו)גמי שלא קבל את הדין עליו מנדין אותן עד שיקבל. ז)גמי שיש דבר המזיק ברשותו כגון כלב רע או סולם רעוע מנדין אותו עד שיסיר נזקו. ח)גהמוכר קרקע שלו לגוי מנדין אותו עד שיקבל עליו כל נזק שיבא לישראל חברו בעל המיצר. ט)גהמעיד לישראל בערכאותיהן והוציאו ממנו בעדותו שלא כדין ישראל מנדין אותו עד שישלם. י)גטבח כהן שאינו מפריש מתנות ונותנן לכהן אחר מנדין אותו עד שיתן. יא)גהמחלל י"ט שני של גליות ואע"פ שהוא מנהג. יב)גהעושה מלאכה בערב פסח אחר חצות. יג)גהמזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי. יד)גהמביא את הרבים לידי חלול השם. טו)גהמביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ. טז)גהמחשב שנים וקובע חדשים בחו"ל. יז)גהמכשיל את העור. יח)גהמעכב את הרבים מלעשות מצוה. יט)גטבח שיצתה טרפה מתחת ידו. כ)ג[טבח] שלא בדק סכינו לפני חכם. כא)גהמקשה עצמו לדעת. כב)גמי שגרש אשתו ועשה בינו ובינה שותפות או משא ומתן המביאין (לו) [להן] להזקק זה לזה כשיבאו שניהם לפני ב"ד מנדין אותן. כג) חכם ששמועתו רעה. כד) המנדה מי שאינו חייב נדוי.
<h2>דף יז.</h2>
חכם זקן בחכמה וכן נשיא שסרח אין מנדין אותן בפרהסיא לעולם אלא א"כ עשה כירבעם בן נבט וחבריו. אבל (כשעשה) [כשחטא] שאר חטאות מלקין אותו בצנעה שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה אע"פ שכשל כסהו כלילה ואומרים לו הכבד ושב בביתך. וכן [כל] ת"ח שחייב נדוי אסור לב"ד לקפוץ ולנדותו במהרה אבל בורחין מזה ונשמטין ממנו. וחסידי החכמים היו משתבחין שלא נמנו לעולם לנדות ת"ח אע"פ שנמנין להלקותו אם נתחייב מלקות. ואפילו מכת מרדות נמנין עליו להכותו.
